כולנו רוצים להצליח, כולנו רוצים להיות" ווינרים", כולנו רוצים לעמוד על פודיום המנצחים ולומר לעולם (ובעיקר לעצמנו) ה צ ל ח ת י !!!
כשספורטאי ישראלי מצליח בגדול כולנו מלאי גאווה על ההישגים הנפלאים, על המדליות ומזילים דמעה ששומעים את "התקווה" מתנגנת ברקע. התקשורת מפרגנת ויותר מזה, האנשים ברחוב מפרגנים לאלופים שלנו בכל מקום.
אך מה עם כל אלו שלא זכו להגיע לפודיום ולענוד לצווארם מדליה נוצצת? מה איתם?
אז מכל הטוקבקים והתגובות בשטח, נוכחתי לגלות כי למעלה מ-75 אחוז משתמשים במילים קשות כגון: "כישלון מהדהד", "אוכלי חינם" ו- "לוזרים"...
אז תרשו לי להסביר מנקודת מבט של ספורטאי נבחרת ישראל בטאקוונדו לשעבר, 20 שנה אלוף ישראל, חמישי באירופה למשקל כבד ,מאמן מנטאלי ספורטאים רבים ביניהם אלופים בינ"ל הטופ בארץ ובעולם - איך אני מגדיר" ווינר".
הטעות הגדולה שלנו היא שאנו מבלבלים בין "אלוף" ל-"ווינר".
אלוף בהגדרתו - הוא אדם אשר השיג מקום ראשון בתחום מסוים.
אם אתה ראשון בארץ אז אתה מוגדר כאלוף ישראל.
אם אתה ראשון בעולם אז אתה מוגדר כאלוף עולם. פשוט לא?
אבל "ווינר" או בעברית "מצליחן", הוא אדם אשר דרך חייו היא דרכה של ההצלחה!
אדם השואף להגיע לפסגת יכולותיו ועובד קשה יום יום בכדי להשיג את זה.
למעשה, כל הספורטאים המשתתפים באולימפיאדה, מהווים את הטופ העולמי בתחומם! אנשים נדירים אשר עובדים קשה יום יום, מתאמנים פעמיים שלוש בכל יום, תוך כדי דחיפת יכולותיהם ב כ ל אימון אל הקצה...
כמה מאיתנו יכולים לומר על עצמינו שאנו דוחפים את יכולותינו לקצה אף לפעם אחת ביום?
כמה מאיתנו מסוגלים לסחוב את ההפסדים הכואבים, הפציעות המתישות והעייפות הנלוות לדרכו של הספורטאי?
אז החדשות הטובות הן שאמנם לא כולנו נהיה אלופים, אך כולנו מסוגלים להיות ווינרים!
הבשורה הכי טובה היא, ש"ווינריות" אינה תכונה מולדת אלא דווקא תכונה נרכשת
והסוד טמון בנקודות השפל!
ניתן ללמוד יותר מנקודות השפל, כי הן רבות בהרבה מנקודת השיא.
ווינר אמיתי, כשמצליח, חוגג את הצלחתו לא יותר מ-24 שעות לאחר ההישג ומיד חוזר לעבוד!
כמוכן, ווינר אמיתי כשמפסיד, לא מתאבל יותר מ-24 שעות, ומיד חוזר לעבוד!!
ווינסטון צ'רצ'יל הגדול אמר כי "ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות"
אם ברצונכם לאמן את ה"ווינר" הפנימי שבכם, כל שעליכם לעשות הוא לבחור תחום מסוים בו אתם מעוניינים לדחוף את עצמכם לקצה גבול יכולותיכם, ושם, מספיק רק שם, להרים את הראש מחדש בכל פעם שאתם נכשלים.
ויום יום ל ה ת מ י ד באתגר בו בחרתם גם כשאין חשק!
גם ילדיכם לא חייבים להוציא 100 בכל מבחן (מחקרים מראים כי המצליחנים היו דווקא תלמידים בינוניים). פשוט שימו דגש על העבודה הקשה, ההשקעה, והתושייה אל מול הכישלונות שבדרך...
לאחר שאתם מאמנים את ה"ווינר" שבפנים, אתם גם תרגישו אותו בכל רבדי החיים שלכם והוא יהיה לידכם לכשתצטרכו אותו.
לסיכום אני רוצה לומר לכל מי מכם שמתמודד/ת עם הקושי בחייכם, הנופלים והממהרים לקום, אתם שמנסים שוב ושוב, ולא מוותרים עד שתמצאו פתרון, "אתם הווינרים שלי!"
באהבה והוקרה גדולה,
ארז